הודעה על ביטול עסקת מכר מעל שנתיים לאחר ביטולה בניגוד לסעיף 105 לחוק מע"מ:

מדובר בעסקה משנת 2005 בו מכרה התובעת מבנה תעשייתי לחברה אחרת ששילמה לה על חשבון העסקה. העסקה דווחה ושולפ סכום של 92 אלף ₪ למע"מ. ביום 11.6.2006 הודיעה התובעת לחברה האחרת שהעסקה בטלה ולאחר דיונים משפטיים נקבע ביום 30.7.2006 שאכן העסקה מבוטלת והבעלות נותרת בידי התובעת.

במקביל נערכה לתובעת שומה על פי חוק מע"מ. התובעת הגישה ערעור על השומה וביום 2.2.17 נערך הסכם פשרה בין מע"מ לחברה לפיו החברה תשלם למע"מ מחצית מהשומה לפי מיטב השפיטה ואילו התשלום יבוצע בדרך של קיזוז מסכום ההחזר אותו חייבת מע"מ לתובע בשל ביטול העסקה. מנהל מע"מ החזיר לתובעת רק 37 אלף ₪ במקום את מלוא 97 אלף ₪ אותם שילם בעת דיווח על העסקה שבוטלה לאחר מכן. לפיכך החברה הגישה תביעה בבימ"ש השלום בת"א לפיו על מע"מ להוסיף להחזר 56 אלף ₪.

לטענת מנהל מע"מ התביעה להחזר הוגשה מעל 9 שנים לאחר ששולם מס העסקאות בניגוד לסעיף 105(ג)(2) לחוק מע"מ המתייחס להחזר צמוד רק אם הוגשה תביעה תוך שנתיים מיום התשלום. בימ"ש השלום פסק כי תנאי להחזר סכומי מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוא כי תביעה להחזר תוגש למנהל מע"מ עפ"י סעיף 105 לחוק היא שהיא הוגשה תוך שנתיים מיום תשלום הסכום.

השאלה היא מתי תבעה החברה ממנהל מע"מ את החזר המס?

התובעת שילמה את סכומי המע"מ ב-2005. ב-2006 בוטלה העסקה ודווח על הביטול לרשויות מס שבח מקרקעין. פנייה למיסוי מקרקעין בעניין ביטול העסקה, איננה מאיינת את הצורך לפנות בנפרד גם למע"מ, ולדווח לו על ביטול העסקה ולדרוש – במועד – ממנהל מע"מ את השבת סכומי המע"מ ששילמה. כל אגף ברשות המיסים מתנהל בנפרד.

התובעת הוציאה את תעודת הזיכוי על סכומי המע"מ רק ביום 18.3.2015 והגישה אותה במסגרת דוח תקופתי במאי 2015. מכאן שהיא לא עמדה בתנאי שנקבע בסעיף 105(ג)(2) לחוק, לפיו יש לתבוע את החזר המע"מ תוך שנתיים מיום תשלום המס. על כן, התובעת אינה זכאית לקבל את ההחזר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום המע"מ, קרי משנה 2006.

תביעת החברה נדחתה.

[ע"מ 41276-01-19 יםף גיורא גוטמן ואח' מיום 14.1.2020, תע"מ 9881-09-18 ג.ר.ק.פ. חברה להשקעות בע"מ, מיום 21.11.2019, פורסם סדו ירחון מסים ל"ד ה-5]

הודעה על ביטול עסקת מכר – פסיקה

הודעה על ביטול עסקת מכר מעל שנתיים לאחר ביטולה בניגוד לסעיף 105 לחוק מע"מ:

מדובר בעסקה משנת 2005 בו מכרה התובעת מבנה תעשייתי לחברה אחרת ששילמה לה על חשבון העסקה. העסקה דווחה ושולפ סכום של 92 אלף ₪ למע"מ. ביום 11.6.2006 הודיעה התובעת לחברה האחרת שהעסקה בטלה ולאחר דיונים משפטיים נקבע ביום 30.7.2006 שאכן העסקה מבוטלת והבעלות נותרת בידי התובעת.

במקביל נערכה לתובעת שומה על פי חוק מע"מ. התובעת הגישה ערעור על השומה וביום 2.2.17 נערך הסכם פשרה בין מע"מ לחברה לפיו החברה תשלם למע"מ מחצית מהשומה לפי מיטב השפיטה ואילו התשלום יבוצע בדרך של קיזוז מסכום ההחזר אותו חייבת מע"מ לתובע בשל ביטול העסקה. מנהל מע"מ החזיר לתובעת רק 37 אלף ₪ במקום את מלוא 97 אלף ₪ אותם שילם בעת דיווח על העסקה שבוטלה לאחר מכן. לפיכך החברה הגישה תביעה בבימ"ש השלום בת"א לפיו על מע"מ להוסיף להחזר 56 אלף ₪.

לטענת מנהל מע"מ התביעה להחזר הוגשה מעל 9 שנים לאחר ששולם מס העסקאות בניגוד לסעיף 105(ג)(2) לחוק מע"מ המתייחס להחזר צמוד רק אם הוגשה תביעה תוך שנתיים מיום התשלום. בימ"ש השלום פסק כי תנאי להחזר סכומי מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוא כי תביעה להחזר תוגש למנהל מע"מ עפ"י סעיף 105 לחוק היא שהיא הוגשה תוך שנתיים מיום תשלום הסכום.

השאלה היא מתי תבעה החברה ממנהל מע"מ את החזר המס?

התובעת שילמה את סכומי המע"מ ב-2005. ב-2006 בוטלה העסקה ודווח על הביטול לרשויות מס שבח מקרקעין. פנייה למיסוי מקרקעין בעניין ביטול העסקה, איננה מאיינת את הצורך לפנות בנפרד גם למע"מ, ולדווח לו על ביטול העסקה ולדרוש – במועד – ממנהל מע"מ את השבת סכומי המע"מ ששילמה. כל אגף ברשות המיסים מתנהל בנפרד.

התובעת הוציאה את תעודת הזיכוי על סכומי המע"מ רק ביום 18.3.2015 והגישה אותה במסגרת דוח תקופתי במאי 2015. מכאן שהיא לא עמדה בתנאי שנקבע בסעיף 105(ג)(2) לחוק, לפיו יש לתבוע את החזר המע"מ תוך שנתיים מיום תשלום המס. על כן, התובעת אינה זכאית לקבל את ההחזר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום המע"מ, קרי משנה 2006.

תביעת החברה נדחתה.

[ע"מ 41276-01-19 יםף גיורא גוטמן ואח' מיום 14.1.2020, תע"מ 9881-09-18 ג.ר.ק.פ. חברה להשקעות בע"מ, מיום 21.11.2019, פורסם סדו ירחון מסים ל"ד ה-5]