היעדר זכאות לשיעור מע"מ אפס בגין שירות שניתן לתושב חוץ משניתנו שירותי שיווק גם ללקוחות תושבי ישראל:
בפסק דין ארוך ומפורט (כ-70 עמודים) קובע ביהמ"ש המחוזי בת"א את עמדתו ביחס לדיווח המערערת לרשויות מע"מ כחייבות בשיעור מע"מ אפס (בהסתמך על סעיף 30(א)(5) הקובע מס בשיעור אפס על "מתן שירות לתושב חוץ" אלא אם כן "נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל").
טענתה העיקרית של המערערת היא, כי שירותיה ניתנו לחברת חו"ל בלבד: הן במסגרת מכירת קרנות רוטשילד חו"ל ללקוחות המוסדיים בישראל והן בקשר לפעילות הבנקאית הפרטית של קבוצת רוטשילד חו"ל ליחידים. לחילופין, היא מבקשת להורות על פיצול התמורה באופן שרק חלק מהתמורה המיוחס לפעילות עבור תושבי ישראל יוחייב בשיעור מע"מ מלא (105) ויתרת התמורה תחויב בשיעור אפס.
ביהמ"ש המחוזי פסק לאור מכלול הראיות כי המערערת נתנה ללקוחות תושבי ישראל מענה שוטף, נגיש ומידי לכל שאלה ודרישה, וכן סיוע אדמיניסטרטיבי. שירותים אלו לא היו שוליים או זניחים אלא מהותיים וישירים. לצד זאת, כדי לא לפגוע בתכלית ההטבה שהיא עידוד שירותי יצוא מישראל, מוסכם כי ככל שהשירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות זניח, לא משמעותי וכיו"ב, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס בשיעור אפס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ. ברם, אם הסיוע איננו טפל או נלווה ויש בו ערך עצמאי ממשי עבור התושב הישראלי, הוא ייחשב כשירות "גם" לתושב ישראל באשר לטענה החילופית, באופן שרק שיעור של 10% מהעמלות יחוייב במע"מ בשיעור מלא – עמדה זו לא ניתן לקבלה.
המחוקק בחר לקבוע כלל חדש לפיו, לא עוד תוצאה המושגת על ידי יישום הכלל של "הולך הטפל אחר העיקר", אלא כי קיומו של מקבל שירות ישראלי, משני ככל שיהיה, יביא לחיוב של מלוא התמורה שהתקבלה מתושב החוץ במע"מ בשיעור מלא. אפילו היתה טענתה מתקבלת במישור העקרוני. המערערת האירה זרקור על מדיניות רשות המיסים המעניקה שיעור מע"מ אפס מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק לגופים מנהלים ישראלים של קרנות הון סיכון זרות המשקיעות בחברות מטרה ישראליות.
יש לדחות את עמדת החברה שכן גם לפי תקנה 12א(ג) לתקנות מס ערך מוסף, לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות לתושב חוץ אחר "בעת שהותו בישראל".
הערת ביהמ"ש: יש מקום לחשיבה על גיבוש נוסחה שתמנע את התוצאה הבעייתית של הכול או לא כלום. נראה כי יישום פתרון מעין זה ישיג תוצאת מס ראויה יותר. הפתרון בנושא זה מונל לפתחו של המחוקק ויש לקוות כי ייתן דעתו לסוגיה.
[ע"מ 9136-04-18, אדמונד דה רוטשילד ניהול נכסים בע"מ, מיום 26.11.2019, פורסם בדו-ירחון מסים ל"ד ה-5].
היעדר זכאות לשיעור מע"מ אפס – פסיקה
היעדר זכאות לשיעור מע"מ אפס בגין שירות שניתן לתושב חוץ משניתנו שירותי שיווק גם ללקוחות תושבי ישראל:
בפסק דין ארוך ומפורט (כ-70 עמודים) קובע ביהמ"ש המחוזי בת"א את עמדתו ביחס לדיווח המערערת לרשויות מע"מ כחייבות בשיעור מע"מ אפס (בהסתמך על סעיף 30(א)(5) הקובע מס בשיעור אפס על "מתן שירות לתושב חוץ" אלא אם כן "נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל").
טענתה העיקרית של המערערת היא, כי שירותיה ניתנו לחברת חו"ל בלבד: הן במסגרת מכירת קרנות רוטשילד חו"ל ללקוחות המוסדיים בישראל והן בקשר לפעילות הבנקאית הפרטית של קבוצת רוטשילד חו"ל ליחידים. לחילופין, היא מבקשת להורות על פיצול התמורה באופן שרק חלק מהתמורה המיוחס לפעילות עבור תושבי ישראל יוחייב בשיעור מע"מ מלא (105) ויתרת התמורה תחויב בשיעור אפס.
ביהמ"ש המחוזי פסק לאור מכלול הראיות כי המערערת נתנה ללקוחות תושבי ישראל מענה שוטף, נגיש ומידי לכל שאלה ודרישה, וכן סיוע אדמיניסטרטיבי. שירותים אלו לא היו שוליים או זניחים אלא מהותיים וישירים. לצד זאת, כדי לא לפגוע בתכלית ההטבה שהיא עידוד שירותי יצוא מישראל, מוסכם כי ככל שהשירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות זניח, לא משמעותי וכיו"ב, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס בשיעור אפס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ. ברם, אם הסיוע איננו טפל או נלווה ויש בו ערך עצמאי ממשי עבור התושב הישראלי, הוא ייחשב כשירות "גם" לתושב ישראל באשר לטענה החילופית, באופן שרק שיעור של 10% מהעמלות יחוייב במע"מ בשיעור מלא – עמדה זו לא ניתן לקבלה.
המחוקק בחר לקבוע כלל חדש לפיו, לא עוד תוצאה המושגת על ידי יישום הכלל של "הולך הטפל אחר העיקר", אלא כי קיומו של מקבל שירות ישראלי, משני ככל שיהיה, יביא לחיוב של מלוא התמורה שהתקבלה מתושב החוץ במע"מ בשיעור מלא. אפילו היתה טענתה מתקבלת במישור העקרוני. המערערת האירה זרקור על מדיניות רשות המיסים המעניקה שיעור מע"מ אפס מכוח סעיף 30(א)(5) לחוק לגופים מנהלים ישראלים של קרנות הון סיכון זרות המשקיעות בחברות מטרה ישראליות.
יש לדחות את עמדת החברה שכן גם לפי תקנה 12א(ג) לתקנות מס ערך מוסף, לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות לתושב חוץ אחר "בעת שהותו בישראל".
הערת ביהמ"ש: יש מקום לחשיבה על גיבוש נוסחה שתמנע את התוצאה הבעייתית של הכול או לא כלום. נראה כי יישום פתרון מעין זה ישיג תוצאת מס ראויה יותר. הפתרון בנושא זה מונל לפתחו של המחוקק ויש לקוות כי ייתן דעתו לסוגיה.
[ע"מ 9136-04-18, אדמונד דה רוטשילד ניהול נכסים בע"מ, מיום 26.11.2019, פורסם בדו-ירחון מסים ל"ד ה-5].