סעיף 30(א)(5) משקף לאקונה בחוק לגבי מתן שירות לישראלים הכלול במחיר השירות לחברה בחו"ל אולם המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להטבה במס:
המערערת היא חברת בת של חברה תושבת חוץ. המערערת חויבה במע"מ בגין תקבולים שהתקבלו מתושבת החוץ שהיא חברת האם. החל מאוקטובר 2015, החלב המערערת לספק לחברה בחו"ל שירותי שיווק ומכירות וכן שירותי תמיכה בלקוחות ישראליים, שרכשו את שירותי בדיקות התוכנה מתושבת החוץ. התמורה ששולמה למערערת על ידי תושבת החוץ בגין שירותי השיווק והתמיכה, חושבה על בסיס מודל COST+ כלומר המחיר שהתקבל מהתושבים הישראלים בתוספת רווח.
ביום 5.1.17, הוצאה למערערת שומת עסקאות בסך של 800,982 ₪ (קרן), בגין התקופות הקודמות. לעמדת המערערת שעוד המע"מ החל עליה בגין אותךן עסקאות עם חברת האם הוא אפס לאור הסיפא לסעיף 30(א)(5) המעניק את ההטבה במס גם אם הפעילות כוללת פעילות מול תושבי ישראל, בתנאי שהתושב הישראלי שילם מע"מ בחשבונית עצמית בעת קבלת השירות מתושב החוץ.
ביהמ"ש המחוזי פסק שלב ליבו של הערעור הוא סעיף 30(א)(5) סיפא המחריג מהחיוב במס עסקאות עם תושבי ישראל מקום שהשירות לתושב החוץ מהווה חלק מערך המוצר המיובא.
בנקודה זו לטענת המערערת קיימת לאקונה בחוק שכן לא ניתן לקבוע מתוך הסיפא אם גם מתן שירות שהוצהר עליו ביבוא (ולא רק מכירת נכס) נכלל במסגרת שעור אפס.
לעמדת מע"מ מדובר בהסדר שלילי שמשמעותו שכוונת המחוקק היתה שאין הכוונה לשירות הנילווה לשירות אלא לשירות הנלווה לנכס שהוצהר עליו בעת היבוא.
לפיכך במקרה של לאקונה יש לפנות לפרשנות. בעניננו אין לעמדת המערער אחיזה בלשון הסעיפים הדומים אולם בכל זאת יש לקבל את עמדת המערער בעניין הלאקונה. שכן עמדת המערער מונעת כפל מס.
לפיכך על פניו זכאית המערערת להטבה ממע"מ בעת תשלום עבור השירות שנתנה בכפוף לכך שיוכחו האלמנטים של הצהרת יצוא ותשלום המס ע"י תושבי ישראל. יש לקבל את עמדת המערערת שקיימת חזקה כלכלית בצרוף הוראת פרשנות 2/96 לפיהן חלה הטבת המס במקרה בו נקבע המחיר לפי COST+. הקלה זו עפ"י החלטת מיסוי, תינתן בשני תנאים: 1. יוכח ע"י העוסק כי תמורת השירות מהווה חלק מערך הטובין. 2. יוכח ע"י העוסק כי הרוכשים הישראליים (היבואנים) שילמו מע"מ בשיעור מלא בשל יבוא התוכנות.
בעניננו המערערת לא עמדה בתנאי השני הנ"ל. לעניין התנאי הראשון, המערערת הוכיחה כי תמורת השירותים שנתנה לחברת החוץ כלולה במחיר השירותים המיובאים. לעניין התנאי השני, הלקוחות הישראליים של תושבת החוץ לא שילמו מע"מ בעת היבוא ולכן, על פניו, המערערת אינה עומדת בתנאי השני.יש לדחות את בקשת המערערת להורות למשיב לאשר ללקוחות תושבת החוץ להנפיק חשבונית מס מאוחרת עבור שירותי הבדיקות ובכך לאפשר לה ליהנות ממע"מ בשיעור אפס.
כבר בתום דיון קדם המשפט הציע בית המשפט כי ניתן יהיה לסיים את המחלוקת אם המערערת תספק ראיה כי הלקוחות הישראליים אכן שלימו מס. דבר זה לא התבצע.
תכלית החריג לסייג שבסיפא לסעיף 30(א)(5) הייתה למנוע תשלום כפל מס, ואילו בעניינינו לא שולם בפועל מס כלל, אפילו לא פעם אחת. יש לדחות מכל וכל את הטענה, כי אין כל נפקות כלכלית לעצם פעולת הוצאת החשבונית העצמית בשל כך שהוצאת חשבונית עצמית היא פעולה "טכנית גרידא". טענה זו עומד בניגוד לדיני המס המחייבים הוצאת חשבונית או חשבונית עצמית.
לעניין הטענה שיש להתיר למערערת להנפיק חשבוניות ישירות ללקוחות הישראליים. אף טענה זו של המערערת דינה להידחות. קבלת טענה זו של המערערת היא מתן הכשר להוצאת חשבונית מס שלא כדין (פיקטיבית) שכן היא אינה משקפת את הצדדדים האמתיים והנכונים לעסקה.
הערעור נדחה.
[ע"מ 15803-02-18 אפלאוז איכות אפליקציות בע"מ מיום 7.9.20, השופט ד"ר א' סטולר]
לאקונה בחוק מס ערך מוסף – פסיקה
סעיף 30(א)(5) משקף לאקונה בחוק לגבי מתן שירות לישראלים הכלול במחיר השירות לחברה בחו"ל אולם המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להטבה במס:
המערערת היא חברת בת של חברה תושבת חוץ. המערערת חויבה במע"מ בגין תקבולים שהתקבלו מתושבת החוץ שהיא חברת האם. החל מאוקטובר 2015, החלב המערערת לספק לחברה בחו"ל שירותי שיווק ומכירות וכן שירותי תמיכה בלקוחות ישראליים, שרכשו את שירותי בדיקות התוכנה מתושבת החוץ. התמורה ששולמה למערערת על ידי תושבת החוץ בגין שירותי השיווק והתמיכה, חושבה על בסיס מודל COST+ כלומר המחיר שהתקבל מהתושבים הישראלים בתוספת רווח.
ביום 5.1.17, הוצאה למערערת שומת עסקאות בסך של 800,982 ₪ (קרן), בגין התקופות הקודמות. לעמדת המערערת שעוד המע"מ החל עליה בגין אותךן עסקאות עם חברת האם הוא אפס לאור הסיפא לסעיף 30(א)(5) המעניק את ההטבה במס גם אם הפעילות כוללת פעילות מול תושבי ישראל, בתנאי שהתושב הישראלי שילם מע"מ בחשבונית עצמית בעת קבלת השירות מתושב החוץ.
ביהמ"ש המחוזי פסק שלב ליבו של הערעור הוא סעיף 30(א)(5) סיפא המחריג מהחיוב במס עסקאות עם תושבי ישראל מקום שהשירות לתושב החוץ מהווה חלק מערך המוצר המיובא.
בנקודה זו לטענת המערערת קיימת לאקונה בחוק שכן לא ניתן לקבוע מתוך הסיפא אם גם מתן שירות שהוצהר עליו ביבוא (ולא רק מכירת נכס) נכלל במסגרת שעור אפס.
לעמדת מע"מ מדובר בהסדר שלילי שמשמעותו שכוונת המחוקק היתה שאין הכוונה לשירות הנילווה לשירות אלא לשירות הנלווה לנכס שהוצהר עליו בעת היבוא.
לפיכך במקרה של לאקונה יש לפנות לפרשנות. בעניננו אין לעמדת המערער אחיזה בלשון הסעיפים הדומים אולם בכל זאת יש לקבל את עמדת המערער בעניין הלאקונה. שכן עמדת המערער מונעת כפל מס.
לפיכך על פניו זכאית המערערת להטבה ממע"מ בעת תשלום עבור השירות שנתנה בכפוף לכך שיוכחו האלמנטים של הצהרת יצוא ותשלום המס ע"י תושבי ישראל. יש לקבל את עמדת המערערת שקיימת חזקה כלכלית בצרוף הוראת פרשנות 2/96 לפיהן חלה הטבת המס במקרה בו נקבע המחיר לפי COST+. הקלה זו עפ"י החלטת מיסוי, תינתן בשני תנאים: 1. יוכח ע"י העוסק כי תמורת השירות מהווה חלק מערך הטובין. 2. יוכח ע"י העוסק כי הרוכשים הישראליים (היבואנים) שילמו מע"מ בשיעור מלא בשל יבוא התוכנות.
בעניננו המערערת לא עמדה בתנאי השני הנ"ל. לעניין התנאי הראשון, המערערת הוכיחה כי תמורת השירותים שנתנה לחברת החוץ כלולה במחיר השירותים המיובאים. לעניין התנאי השני, הלקוחות הישראליים של תושבת החוץ לא שילמו מע"מ בעת היבוא ולכן, על פניו, המערערת אינה עומדת בתנאי השני.יש לדחות את בקשת המערערת להורות למשיב לאשר ללקוחות תושבת החוץ להנפיק חשבונית מס מאוחרת עבור שירותי הבדיקות ובכך לאפשר לה ליהנות ממע"מ בשיעור אפס.
כבר בתום דיון קדם המשפט הציע בית המשפט כי ניתן יהיה לסיים את המחלוקת אם המערערת תספק ראיה כי הלקוחות הישראליים אכן שלימו מס. דבר זה לא התבצע.
תכלית החריג לסייג שבסיפא לסעיף 30(א)(5) הייתה למנוע תשלום כפל מס, ואילו בעניינינו לא שולם בפועל מס כלל, אפילו לא פעם אחת. יש לדחות מכל וכל את הטענה, כי אין כל נפקות כלכלית לעצם פעולת הוצאת החשבונית העצמית בשל כך שהוצאת חשבונית עצמית היא פעולה "טכנית גרידא". טענה זו עומד בניגוד לדיני המס המחייבים הוצאת חשבונית או חשבונית עצמית.
לעניין הטענה שיש להתיר למערערת להנפיק חשבוניות ישירות ללקוחות הישראליים. אף טענה זו של המערערת דינה להידחות. קבלת טענה זו של המערערת היא מתן הכשר להוצאת חשבונית מס שלא כדין (פיקטיבית) שכן היא אינה משקפת את הצדדדים האמתיים והנכונים לעסקה.
הערעור נדחה.
[ע"מ 15803-02-18 אפלאוז איכות אפליקציות בע"מ מיום 7.9.20, השופט ד"ר א' סטולר]